1. ביפוי כח מתמשך הנך מסמיך מראש ובהסכמה מי יהיו מיופי הכח שיוכלו לקבל החלטות לגביך במצב שבו לא תוכל לקבל החלטות לגבי עצמך.
2. כל עוד הנך מוסמך להחליט לגבי עצמך יפוי הכח המתמשך אינו בתוקף וניתן לשנותו או לבטלו.
3. יפוי הכח המתמשך ייכנס לתוקף בהיעדר כשירות שלך, ע”י הודעה שימסור גורם שייבחר על ידך מראש, ללא כל צורך בפנייה לבית משפט.
4. יפוי כח מתמשך מהווה חלופה להליך אפוטרופסות.
5. יפוי כח מתמשך מאפשר לך לקבוע מבעוד מועד מהן ההחלטות שיתקבלו לגביך ובאיזה אופן יש לקבל אותן, בכל הנוגע לענייניך האישיים, לרכושך ובנושאים רפואיים הנוגעים לך.
6. היקף הסמכויות שתעניק לפי יפוי הכח המתמשך למקורביך נתון לשליטתך הבלעדית.
7. יפוי כח מתמשך שומר על כבודך ומגשים את רצונך באופן מיטבי ומידתי.
פנו למשרדנו, זיו פוקס ושות’, עורכי דין, בטלפון: 04-8674776, או בדוא”ל: office@foxlaw.co.il , ונשמח לערוך גם לכם יפוי כח מתמשך.
השירות ניתן רק ע”י עורך דין מוסמך, שעבר הכשרה ייעודית לצורך כך, ומוכר כדין.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי, חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. לקבלת השירות, נא לפנות למשרדנו ונעניק לכם ייעוץ משפטי מקיף ושלם מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>משיקולי מדיניות שונים, נקבעה בתיקון תקופת מעבר בת 4 שנים, אשר תחילתה ביום 01.01.2014 וסיומה ביום 31.12.2017.
בתקופת מעבר זו, יושמה הרפורמה בסייגים ומגבלות, אשר איפשרו הסתגלות הדרגתית ל”כללי המשחק החדשים” אשר יחולו בתקופת הקבע – החל מיום 01.01.2018.
לקראת תום תקופת המעבר וכניסה לתקופת הקבע, נבקש להציג בקצרה את עיקרי הרפורמה, אשר תיושם במלואה החל מיום 1.1.18.
• עיקר הרפורמה בכל הנוגע למיסוי דירות מגורים בא לידי ביטוי בביטול סע’ 49ב(1) אשר איפשר מכירת דירת מגורים מזכה בפטור ממס שבח אחת ל – 4 שנים, וכן ביצירת הטבה חדשה בעולמנו – תחשיב מס שבח ב”מסלול הלינארי החדש” או “המוטב”.
• בשונה מהדין החל בתקופת המעבר, שלפיו ניתן היה ליהנות מתחשיב מס שבח לינארי מוטב עד פעמיים, הרי שהחל מיום 01.01.2018 יוכל מוכר ליהנות מתחשיב מס שבח לינארי מוטב, במכירת כמות בלתי מוגבלת של דירות מגורים.
• בנוסף, החל מיום 01.01.2018, ניתן ליהנות ממס שבח מוטב לפי התחשיב הלינארי החדש, גם בעיסקאות המהוות מכירה לקרוב, כהגדרתו בחוק.
• כמו כן, מיום 01.01.2018 ואילך, מוכר שבבעלותו דירה יחידה יוכל ליהנות מפטור ממס שבח, לפי סעיף 49ב(2), גם אם ביום 01.01.2014 היו בבעלותו 2 דירות או יותר.
• שינוי נוסף שעתיד לחול בתקופת הקבע, היא “חזרתו לחיים” של סע’ 49ה’, המעניק פטור חד פעמי במכירת 2 דירות מגורים לצורך רכישת דירה שלישית, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף.
בעקבות תיקון 76, הפטור לפי סע’ 49ה’, יינתן רק למי שיש בבעלותו 2 דירות בלבד (לא כולל הדירה החלופית, ככל שנרכשה לפני שנמכרו מי מהדירות הישנות).
במכירת הדירה הראשונה יינתן הפטור לפי סע’ 49ה’, ואילו המכירה השנייה תהיה זכאית לפטור ממס לפי סע’ 49ב(2) לחוק (סעיף הפטור הניתן למוכר דירת מגורים יחידה).
כפי שכבר נכתב בעבר, גם כאן, בתקופת המעבר אוינה למעשה אפשרות הניצול של פטור לפי סע’ 49ה’.
על מנת ליהנות מהפטור הקבוע בסע’ 49ה’ על המוכר למכור את דירתו הנוספת בתוך 12 חודשים בפטור לפי סע’ 49ב(2), אלא שבתקופת המעבר נשללה האפשרות ליהנות מהפטור הקבוע בסע’ 49ב(2) למי שנכנס לתקופת המעבר כשבבעלותו יותר מדירה אחת.
עם תום תקופת המעבר וכניסה לתקופת הקבע, יוכל המוכר לעמוד בדרישות סעיף 49 ה’, וליהנות מפטור לפי סע’ 49ב(2) גם אם היה בעלים של יותר מדירה אחת ביום 01.01.2014.
סיכומם של דברים,
עם סיומה של תקופת המעבר, וכניסה אל תקופת הקבע,
מרבית ההגבלות אשר להן הורגלנו ב – 4 השנים האחרונות עתידות להיפסק, ולאפשר במידה רבה מיסוי נוח יותר של עסקאות מכר דירות מגורים…. כל זאת, כמובן, עד לרפורמה הבאה…
במידה שהנכם מעוניינים בשירותי עורך דין למיסוי מקרקעין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>אחרי: “בסוף הדברים לא הסתדרו בדיוק כפי שתכננו…חבל שלא חשבנו על זה קודם…..אם רק היינו יודעים, היינו פועלים אחרת….נאלצנו לחרוג מהתקציב שהיה לנו, בתשלום על הטעויות שעשינו לאורך הדרך…”
למה לעבוד קשה? כדי לעשות את הדברים נכון כבר מההתחלה, ולא לשלם על טעויות שניתן למנוע מראש, חשוב שתקראו מהו סדר הפעולות המומלץ ותפעלו על פיו:
1. “קנינו את הדירה. עכשיו נשאר לנו רק להוזיל את דמי התיווך שרוצים לגבות מאיתנו.”
הסכמי שכר הטרחה ביניכם לבין המתווך נחתמים בדרך כלל עוד בטרם ראיתם את הדירה הראשונה שיציע לכם המתווך. שם, בין כל המלל, מסוכם ביניכם כמה ישולם למתווך בסוף התהליך, כשתרכשו בפועל את הדירה (בדרך כלל שכר הטרחה נקבע כאחוז מסוים ממחיר הדירה שתקנו). מומלץ לנהל מו”מ עם המתווך ולהסכים על השכר שיקבל מכם, וזאת בטרם תחתמו על הסכם התיווך, לפני שתראו את כל מלאי הדירות שיציע לכם המתווך. לאחר שתרכשו את הדירה המתווך ידרוש, ובצדק, שתקיימו את ההתחייבות שנטלתם על עצמכם כלפיו מתחילת הדרך.
2. “ראינו את הדירה והצלחנו להגיע למחיר מוסכם. פתאום הסתבר לנו ש….”
לאחר ביצוע בדיקות באשר למצב הרישומי של הדירה או המצב התכנוני של הדירה או שינויים כאלה ואחרים שאולי נעשו בה, בהתאם או שלא בהתאם לחוק, ייתכן שהסכום שתסכימו לשלם על אותה דירה יפה שראיתם יהיה אחר, ואולי נמוך מזה שהוסכם עליו. כדאי להסכים מראש על מחיר, בכפוף לכך שלא יצוצו הפתעות מהותיות בהמשך הבדיקות שתבצעו.
3. “ראינו את הדירה ואמרו לנו שהביקוש אליה מטורף. חייבים לחתום על זכרון דברים.”
מומלץ מאוד שלא לחתום על זכרון דברים!
זכרון דברים הינו מסמך משפטי מחייב לכל דבר ועניין. חתימה עליו תביא בדרך כלל לנזק רב מתועלת.
הבעייתיות בזכרון דברים נובעת הן מהפירושים השונים שניתן יהיה בדיעבד לייחס להסכמות שנוסחו בחוסר מקצועיות, והן מהתכנים שהצדדים יידרשו לצקת להסכם, לצורך השלמת חוסרים או בהעדר התייחסות לנושאים מהותיים, אשר קיים סיכוי סביר, שתהיה לגביהם מחלוקת בין הצדדים, ואין וודאות שתושג לגביהם הסכמה.
כמו כן, זכרון הדברים כובל במידה רבה את שני הצדדים להסכמות ראשוניות שהושגו, וזאת בטרם נעשו בדיקות כלשהן ביחס לדירה ולזכויות בה. ייתכן שבדיעבד יימצא כי המוכר אינו בעל הזכויות או שאינו בעל הזכויות הבלעדי, ייתכן שזכויותיו מעוקלות או משועבדות, ייתכן שנרשמו הערות קודמות בדבר הפקעות, הערות אזהרה אחרות וכיו”ב, אשר יש בהן כדי לטרפד את כדאיות העיסקה. חתימה על זכרון דברים, קל וחומר באם שולמו “דמי רצינות” במעמדו, מעמידה את הצדדים בעמדה בעייתית בהמשך, לאור הגילויים המאוחרים.
יתרה מכך, לזכרון הדברים נפקויות בהיבט המיסויי, אשר הצדדים לרוב אינם ערים להן, ואף טומן בחובו אפשרות תיאורטית לרשום מכוחו הערת אזהרה לטובת הקונה.
מוטב להימנע מתסבוכות מיותרות ולא צפויות, לסכם את הפרטים המסחריים בעל פה, ללחוץ ידיים, ולמהר להחליף פרטים של עורכי הדין של הצדדים, לצורך גיבוש טיוטת הסכם משפטי מחייב.
ממילא, מי שלא יעמוד מאחורי מילתו, אין לנו עניין לקנות את ביתו.
4. “אנחנו מאוד אוהבים את הדירה. נחתום על ההסכם ואח”כ נפנה לבנק לקבלת הלוואה שתאפשר לנו גם לרכוש אותה.”
רכישת דירה שמקורות המימון שלה כוללים הלוואה משמעותית מגורם חיצוני כמו בנק למשכנתאות, מחייבת בדיקה מקדמית שלכם מול הבנק, וקבלת אישור עקרוני מראש לכך שתאושר לכם ההלוואה בסכום הנדרש בקשר לדירה המדוברת.
ללא קבלת אישור כזה מראש, אתם עלולים למצוא את עצמכם בדיעבד, כמי שהתחייבו לשלם סכומים גבוהים למוכר, וזאת מבלי שיש לכם דרך לעמוד בהתחייבויות אלה. עלויות ביטול עיסקה כזו עלולות להיות גבוהות כשלעצמן.
חשוב לזכור שהבנק מאשר אחוז מימון משווי הנכס, כפי שמוערך ע”י שמאי מטעמו. שווי זה אינו תואם בהכרח את מחיר העיסקה. בעוד שהבנק מדבר במונחי אחוז מימון, הקונים מדברים על פי רוב בסכום נומינלי בש”ח.
5. “הדירה יקרה, אך הצלחתי לגייס מפה ומשם שקל לשקל עד שהגעתי ממש למחיר הדירה. ומה עם העלויות הנוספות?”
אכן כדאי לקחת בחשבון עלויות נוספות הכרוכות ברכישת הדירה. למשל מסים ואגרות כמו מס רכישה, אגרות רישום בלשכת רישום המקרקעין, עלויות נלוות לנטילת הלוואה מובטחת במשכנתא, עלויות רישום משכון, שכר טרחת מתווך, שכר טרחת עורך דין, עלויות הובלה, שיפוצים וכיו”ב.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין לרכישת דירה, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>
עסקאות נדל”ן מסוגים שונים מחויבות במסים למדינת ישראל, המוגדרים בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ”ג 1963.
מיסוי מקרקעין הינו תחום סבוך, הטומן בחובו לא מעט מלכודות, אשר עלולות לגרור צד לעיסקת מקרקעין לכדי הוצאות כספיות כבדות שניתן היה להימנע מהן, או שמוטב היה לדעת עליהן מבעוד מועד ולקחתן בחשבון.
הסקירה הבאה מציעה מספר דגשים והכוונה לביצוע נכון של עסקת נדל”ן.
הכל מתחיל בתכנון
על מנת להתנהל היטב בשדה מיסוי המקרקעין, יש להתייחס לשורה ארוכה של משתנים במשוואת התכנון. בשלב התכנון המקדים, צריך לקחת בחשבון את הוראות החוק הרלוונטיות בתחום בישראל, הוראות המשתנות אחת לתקופה, וכן את הוראות הביצוע של רשות המסים ואת הפסיקה של בתי המשפט בישראל.
בנוסף, כל ישות משפטית וכל נכס עשויים להשפיע באופן שונה על קביעת שומת המס. כך למשל, לעתים נדרשת התייחסות להיסטוריה של הנכס, לאופן שבו הגיע לידי בעליו, למהות הזכויות בו ובנכסים אחרים, למיהות הגורם המוכר או הקונה, וכיו”ב. כל הרכב של משתנים יוצר תמונת מיסוי שונה, ופעולות משפטיות לגיטימיות שונות עשויות לשנות את החבות במס במקרים שונים.
נקודה נוספת שראוי לתת עליה את הדעת היא, שלפעולה משפטית בנכסי מקרקעין (רכישתם, מכירתם, העברתם ללא תמורה וכיו”ב), יש גם השלכות מיסוייות על פעולות משפטיות בנכסי מקרקעין אחרים בעתיד. לכן, מומלץ לקבל החלטה מושכלת מראש, אשר תביא בחשבון לא רק את המס הצפוי במסגרת עסקת מקרקעין מסוימת, אלא את תכנון המס הכולל, המתייחס לכלל הנכסים ולמכלול ההשלכות המיסוייות.
מלבד טעויות מס, שמומלץ שלא להיקלע אליהן, מעניק החוק פטורים שונים, הקלות והטבות מס בנסיבות מסוימות. גם כאן, לצורך מיצוי הזכויות נדרשת היכרות מעמיקה עם התחום, מה שמוביל למסקנה אחת ברורה: בתחום זה מומלץ להעזר בגורמים מקצועיים.
כך עושים זאת נכון
המלצה ברורה לכל אדם או גוף המבצע עסקת נדל”ן מכל סוג, בלי קשר להיקפה או לסוגה, היא לא לצאת למערכה לבד ולהיעזר בגורם מקצועי הבקיא בתחום. מבחינה מעשית, מדובר לרוב במשרד עורכי דין המתמחים בתחום דיני מקרקעין ומסוי מקרקעין, אשר יכול לסייע לאבחן ולנווט בהיבטים הנוגעים לעסקאות נדל”ן – לרבות הנושא של מיסוי מקרקעין, כמובן.
ייצוג ע”י משרד עורכי דין אשר מכיר את האזור המסוים בו נמצא הנכס נשוא העיסקה המתגבשת, למשל עורכי דין המתמחים במיסוי מקרקעין באזור חיפה והצפון, אף עשוי להקל על ההליכים הביורוקרטיים הכרוכים בביצוע עסקת המקרקעין ובכך התהליך הופך לפשוט יותר, גם בהיבט זה.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין לרכישת דירה, או למכירת דירה או לעסקה אחרת במקרקעין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>תושבי ישראל רשאים להנות מפטור מיוחד זה רק פעם אחת בחיים, והוא נועד למעשה, להקל על “משפרי דיור”, המבקשים למכור שתי דירות “קטנות” שבבעלותם, על מנת לממן רכישת דירת מגורים חלופית, גדולה יותר.
פטור זה, הגם שהיה קיים לפני הרפורמה שהתחוללה בחוק מיסוי מקרקעין (בעקבות תיקון מס’ 76 מיום 29.7.13), קיבל לכאורה משנה חשיבות לאור התיקון, אשר ביטל את הפטור ממס שבח שהיה קיים בגין מכירת דירה אחת ל- 4 שנים, והותיר את הפטור רק למכירה של בעל דירה יחידה, בהתאם לסע’ 49ב(2) לחוק.
אלא שהמחוקק בשמאלו נתן ובימינו לקח. הגם שהמחוקק הותיר על כנו את סעיף 49ה’ במסגרת תיקון מס’ 76, במסגרת הוראות המעבר לתיקון 76*, נקבע כי במכירת דירת מגורים מזכה בתקופת המעבר (1.1.14 – 31.12.17), לא יחול סעיף 49ב(2) לחוק, על מי שביום המעבר – 1.1.14, היתה לו יותר מדירת מגורים אחת בישראל ובאזור.
הוראת המעבר הנ”ל בתיקון 76, נועדה למנוע מצב בו “מרובי דירות” יהנו גם ממסלול המס המוטב (החישוב הלינארי) המתאפשר בתקופת המעבר, וגם מסעיף הפטור ממס שבח בגין דירה יחידה.
יחד עם זאת, ספק אם המחוקק נתן דעתו, כי הוראת המעבר הקבועה בסע’ 44(ד)(4) הנ”ל, מאיינת, הלכה למעשה, את אפשרות הניצול של הפטור לפי סע’ 49ה’ במהלך תקופת המעבר.
לפיכך, מי שהיו בבעלותו 2 דירות ביום 1.1.14 ומבקש למכור את שתיהן על מנת לרכוש דירה חלופית גדולה יותר, אינו יכול ליהנות מהפטור הקבוע בסע’ 49ה’ ו/או 49ב(2), לכל הפחות עד ליום 31.12.17, ועלול למצוא את עצמו חב בתשלום מס שבח.
אותו “מרובה דירות”, יכול להתנחם בעובדה, כי במהלך תקופת המעבר, הוא יוכל ליהנות ממסלול המס “המוטב” לפי החישוב הלינארי, אשר עשוי לאפשר למוכר לשלם מס שבח מופחת בגין כל אחת מהדירות שבבעלותו.
להחלת הפטור לפי סע’ 49ה’ חשיבות נוספת, מעבר לפטור הניתן ממס שבח במכירת הדירה הראשונה, והוא לעניין מדרגות מס הרכישה שיחולו בעת רכישת הדירה החלופית, שכן הדירה החלופית בנסיבות בהן חל הפטור וטרם נמכרה איזו משתי הדירות, עדיין תחשב הדירה הנרכשת כ”דירה יחידה” לעניין מס הרכישה, בעוד שבמקרים בהם הפטור לא חל – תחשב רכישת הדירה החלופית כ”דירה נוספת”, לצורך חישוב מס הרכישה.
הערות:
* סעיף 44(ד)(4) לחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 – 2014), התשע”ג – 2013.
** סעיף 49ה’ לחוק בנוסחו כיום הינו:
49ה. (א) על אף הוראות סעיף 49ב, המוכר דירת מגורים מזכה (בסעיף זה – הדירה הראשונה), יהיה זכאי לפטור ממס במכירתה, אם התקיימו כל אלה:
(1) במועד המכירה של הדירה הראשונה יש בבעלותו, דירת מגורים נוספת אחת בלבד (בסעיף זה – הדירה הנוספת);
(2) המוכר מכר את הדירה הנוספת בפטור ממס, בתוך 12 חודשים מיום מכירת הדירה הראשונה;
(3) סכום השווי של הדירה הראשונה ושל הדירה הנוספת, יחד, לא עלה על 1,986,000 שקלים חדשים;
(4) המוכר רכש בשנה שלפני מכירת הדירה הנוספת או ירכוש בשנה שלאחר מכירתה, דירת מגורים אחרת כהגדרתה בסעיף 9(ג), בישראל או באזור כהגדרתו בסעיף 16א (בסעיף זה – הדירה החלופית), בסכום השווה לשלושה רבעים לפחות משווי הדירות כאמור בפסקה (3); הדירה החלופית לא תבוא במניין הדירות כאמור בפסקה (1).
(א1) על אף הוראות סעיף 49ב, התקיימו במוכר דירה ראשונה הוראות סעיף קטן (א)(1), (2) ו-(4), וסכום השווי של הדירה הראשונה והדירה הנוספת, יחד, לא עלה על 3,303,000 שקלים חדשים, יהיה המוכר זכאי לפטור ממס במכירה של הדירה הראשונה, על סכום השווי להפרש שבין 1,986,000 שקלים חדשים לבין סכום השווי של הדירה הנוספת; את יתרת סכום השווי של הדירה הראשונה יראו כדמי מכר של זכות אחרת במקרקעין אשר שווי רכישתה הוא חלק יחסי מהשווי של הזכות כולה, כיחס שבין חלק שווי המכירה המתייחס לזכות זו לבין מלוא שווי המכירה, ובהתאם לכך ייוחסו גם הניכויים והתוספות.
(א2) הסכומים הנקובים בסעיף זה יתואמו בתחילת כל שנת מס לפי שיעור עליית המדד, לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני יום י”ט בטבת התשע”ד (1 בינואר 2013) ויעוגלו ל-1,000 השקלים החדשים הקרובים.
(ב) פטור לפי סעיף זה לא יינתן למוכר אחד יותר מפעם אחת.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין למיסוי מקרקעין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>
האם בני זוג ב”פרק ב'” זכאים לרשת זה את זו?
האם בני זוג שאינם מקיימים מגורים משותפים ברציפות ייחשבו ידועים בציבור לפי חוק הירושה?
אשה בסוף שנות ה – 50 לחייה הלכה לעולמה בפתאומיות, עקב מחלה שהתגלתה בחודשיים האחרונים לחייה.
המנוחה היתה גרושה, אך בעשור האחרון לחייה קיימה מערכת יחסים זוגית – (“פרק ב”). בני הזוג שכרו דירה במשותף, וניהלו את משק ביתם בחשבון בנק משותף. על אף שלצורך עבודתו שהה בן הזוג בחו”ל לעתים תכופות, ניהלו בני הזוג חיים משותפים, בדירה ששכרו יחד בארץ ובחופשות משותפות בחו”ל.
בני הזוג לא חתמו על הסכם ממון ביניהם.
מנישואיה היו למנוחה שני ילדים.
המנוחה לא הותירה צוואה בכתב, וילדיה טענו שלפני פטירתה, בהיותה במצב “שכיב מרע” (אדם הלוקה במחלה קשה, שהנו על ערש דווי), היא ערכה צוואה בעל פה, שאותה יש לקיים. במסגרת צוואה נטענת זו, זוכים ילדיה ונכדיה של המנוחה בחלק הארי של עיזבונה.
בן הזוג טען מנגד, כי צוואה כזו לא נערכה מעולם, ועל כן יש לחלק את עיזבון המנוחה לפי צו ירושה שינתן, ולהעניק לו את חלקו בעיזבון המנוחה, מכח היותו בן זוגה (כמחצית העיזבון).
ילדי המנוחה הוסיפו וטענו, כי מאחר שבני הזוג הנהיגו בחייהם הפרדה רכושית, ומטעמים נוספים, בן הזוג אינו ידוע בציבור של המנוחה, ואינו זכאי לרשת אותה כלל.
ביהמ”ש נדרש להכריע בשאלת קיומה של צוואה בעל פה, ובשאלת היותו של בן הזוג ידוע בציבור של המנוחה, אשר זכאי לרשת אותה על פי דין.
צוואה בעל פה היא אחת הדרכים לעשיית צוואה, בהתאם לחוק הירושה. בניגוד לדרכים האחרות לעשיית צוואה, צוואה בעל פה נלמדת מעדותם של מי ששמעו את רצון המצווה, והם אלה שהעלו אותו על הכתב, מבלי שהמצווה קרא את תוכן הדברים וחתם עליהם. בנסיבות אלה, קיים חשש שהצוואה בעל פה אינה מבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, ולכן בחוק הירושה נקבעו דרישות שקיומן הוא תנאי לתוקפה של הצוואה בעל פה.
דרישות החוק לעשיית צוואה בעל פה הן: היות המצווה שכיב מרע או מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות; הצווי ייעשה בפני שני עדים השומעים לשונו של המצווה; דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים; זכרון הדברים ייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל הרשם לענייני ירושה; רישום זכרון הדברים, החתימה עליו והפקדתו כאמור, ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם; אם בחלוף חודש ימים לאחר שחלפו נסיבות שהצדיקו עשיית הצוואה בעל פה המצווה עודנו בחיים, הצוואה בעל פה בטלה.
בנוסף לדרישות החוק, התווספה דרישה מהותית, מכח הפסיקה, להוכחת גמירת הדעת של המנוח לצוות בעל פה, כלומר רצון שלם וכוונה מוגמרת לצוות בדרך זו.
אם נפלו פגמים בחלק מהתנאים (שאינם תנאי יסוד) לעשיית הצוואה בעל פה, רשאי בית המשפט לקיים את הצוואה על אף אותם פגמים, ובלבד שלא היה לבית המשפט ספק כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
לטענת ילדי המנוחה, מספר ימים לפני פטירתה, ביקשה המנוחה מקרוב משפחה שלה שהוא עורך דין במקצועו, לערוך לה צוואה בכתב. עורך הדין העיד כי נפגש עם המנוחה בבית החולים, וקיבל ממנה הנחיות לעריכת צוואה בכתב. עוד העיד עורך הדין, כי באותו מעמד הביעה המנוחה באוזניו חשש שימיה ספורים, ולכן ביקש מאשת אביה של המנוחה, אשר היתה בבית החולים, להיכנס לחדרה של המנוחה, ולשמוע מפיה את רצונותיה האחרונים.
עוד טענו ילדי המנוחה, כי לאחר הדברים האלה, סר עורך הדין למשרדו, וערך למנוחה טיוטת צוואה בכתב לחתימתה.
לטענתם, בחלוף יומיים, הגיע עורך הדין לבית החולים, עם טיוטת הצוואה שהכין, לבקשת בתה של המנוחה, אך בשל התדרדרות במצבה הרפואי של המנוחה, לא התאפשרה פגישה בין עורך הדין לבין המנוחה, והיא נפטרה מבלי לחתום על טיוטת הצוואה.
ילדי המנוחה ועורך הדין טענו שהמפגש בבית החולים, שבו אמרה המנוחה את הנחיותיה לעריכת צוואה בכתב מהווים למעשה צוואה בעל פה.
עורך הדין טען, כי בערב הפטירה ערך זכרון דברים המפרט את נסיבות עריכת הצוואה בעל פה, לכאורה, וזכרון הדברים הופקד אצל הרשם לענייני ירושה בחלוף חודש ממועד פטירת המנוחה, עקב נסיעת עורך הדין לחו”ל.
בן הזוג טען כי המנוחה לא ערכה צוואת שכיב מרע, וכי בני משפחתה יצרו לה צוואה יש מאין, על מנת להדירו מחלקו בעזבונה, ולזכות במלוא עזבונה, שלא כדין.
ביהמ”ש לענייני משפחה קבע כי המנוחה לא ערכה צוואה בעל פה, וכי גרסת בני משפחתה אינה אמינה. לפיכך ניתן צו ירושה למנוחה.
עוד קבע ביהמ”ש לענייני משפחה, כי גם אם המנוחה קיימה פגישה עם עורך דין לצורך מתן הנחיות לעריכת צוואה בכתב, הרי שכל עוד לא חתמה על המסמך שנערך בעקבות אותה פגישה, המנוחה לא גמרה בדעתה לצוות, ולא התכוונה שהוראותיה יתגבשו לכדי צוואה תקפה, ובפרט לא גמרה בדעתה לצוות בעל פה.
בנוסף קבע ביהמ”ש לענייני משפחה, כי הוכח שבעת המפגש הנטען עם עורך הדין בבית החולים, המנוחה לא היתה במצב “שכיב מרע”, וכי לא סברה שימיה ספורים.
ביהמ”ש לענייני משפחה קבע, כי הרעיון לשוות למפגש עם עורך הדין בבית החולים מעמד של צוואה בעל פה התגבש אצל בני משפחתה של המנוחה ואצל עורך הדין רק לאחר פטירתה של המנוחה, משלא הצליחו להחתימה על הצוואה שערכו לה. בנוסף נקבע, כי ההנחיות לעריכת הצוואה, ככל שניתנו, לא נאמרו בפני שני עדים, כנדרש לפי סעיף 23 לחוק הירושה, כי זכרון הדברים לא נערך בסמוך למועד קרות הארועים, אלא רק לאחר פטירת המנוחה, וכי זכרון הדברים הופקד אצל הרשם לענייני ירושה באיחור ניכר.
לעניין בן הזוג, קבע ביהמ”ש לענייני משפחה כי אין ספק בדבר מערכת היחסים הטובה שהיתה בין המנוחה לבן הזוג, כי הוא זכאי לרשת את המנוחה מכח היותו בן זוגה, וכי בני משפחתה של המנוחה העלו טענות שקריות, לעניין זוגיות הצדדים, על מנת לנשלו מחלקו בעיזבון המנוחה. בנוסף קבע ביהמ”ש לענייני משפחה, כי לא הוכח שבני הזוג התכוונו להנהיג ביניהם הפרדה ממונית לאחר פטירתם.
ילדי המנוחה ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר סמך את ידיו על פסק הדין שניתן בביהמ”ש לענייני משפחה.
ביהמ”ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגישו ילדי המנוחה, ולפיכך נותר פסק הדין של ביהמ”ש לענייני משפחה על כנו.
הכרעה בבקשת רשות הערעור בביהמ”ש העליון ניתנה בשנת 2012.
כל הדיונים בתיק זה התקיימו בדלתיים סגורות.
משרדנו ייצג בתיק זה את בן הזוג.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>האם על רופא ליידע את המטופל בדבר קיומן של בדיקות נוספות שאותן ניתן לערוך, הגם שהרופא אינו מוצא הצדקה רפואית לבצען?
לשאלה זו נדרש לאחרונה ביהמ”ש העליון.
אם בהריונה הראשון, החלה להיות מטופלת אצל רופא נשים בספטמבר 1994, בשבוע ה-13 להריונה. הרופא שלח את האם למספר בדיקות אולטרה סאונד וסקירת מערכות וכן לבדיקות נוספות, כמו בדיקת תבחין משולש לקביעת רמת סיכון לתסמונת דאון ומומים נוספים. הבדיקות שביצעה האם לא העלו ממצאים חשודים. בנוסף לבדיקות שביצעה האם, ביצע האב בדיקת טיי-זקס שנמצאה תקינה.
בחודש מרץ 1995 נולדה בתם של האב והאם בלידה רגילה. בחלוף כשנה מהלידה, הבחינו ההורים בעיכוב בהתפתחות הילדה, ובינואר 1997 היא אובחנה כסובלת מתסמונת ה-X השביר. כתוצאה מתסמונת גנטית זו סובלת הילדה מפיגור שכלי.
תסמונת ה-X השביר היא אחת התסמונות הנפוצות השכיחות באוכלוסיה (אחרי תסמונת דאון), הגורמת לפיגור שכלי. מדובר במוטציה בגן המצוי על הזרוע הארוכה של כרומוזום X. החולים נולדים רק לאמהות הנושאות את הגן. הגן למחלה נתגלה בשנת 1991 ובבדיקת דם חד-פעמית ניתן לאתר או לשלול את נשאיות האם לגן.
ההורים והבת הגישו תביעה כנגד רופא הנשים ונגד קופה”ח שבמסגרתה נעשה מעקב ההריון. טענת ההורים היתה, כי היה על רופא הנשים להפנות את האם לבדיקת נשאות ל-X שביר, ולמצער, ליידע אותה על האפשרות לבצע בדיקה כאמור.
עמדת רופא הנשים וקופה”ח היתה, כי במועד הרלוונטי למעקב ההריון, לא היתה כל פרקטיקה נוהגת להפנות נשים לבדיקת סקר לאבחון תסמונת ה – X השביר (במקרים שבהם אין כל היסטוריה משפחתית או הצדקה רפואית אחרת).
ביהמ”ש העליון בפסק דינו של כב’ השופט י. עמית קבע, כי תסמונת ה – X השביר התגלתה כבר בשנת 1991, וכי היתה קיימת בדיקה לאבחון התסמונת החל משנת 1992, הגם שזו נעשתה כבדיקה אבחנתית ולא כבדיקת סקר, כלומר כבדיקה מוכוונת לאיתור התסמונת על רקע גורמי סיכון או המלצה רפואית ספציפית. בשונה מבדיקת סקר, שבמהותה היא סקירה כללית ללא אינדיקציה רפואית מקדימה.
הבדיקה במהותה לא עברה שינוי משמעותי מאז שנת 1992, וההבדל המשמעותי היחידי בין הבדיקה שנערכה בשנת 1994 לבין זו הנערכת כיום היא שבשנת 1994 טרם גובש סופית הרף המבחין לאותה תסמונת.
ביהמ”ש העליון אומנם מקבל את טענת הרופא המטפל וקופה”ח, לפיה אכן לא היתה קיימת בשנת 1994 הנחייה לבצע בדיקת סקר לאיתור התסמונת, וכי הנחייה זו ניתנה רק מספר שנים מאוחר יותר. אולם, עם זאת נקבע, כי על אף שלא היתה הנחייה לבצע בדיקת סקר בשנת 1994, הרי שבדיקות אלו נערכו, מעת לעת, בנשים בסיכון נמוך, וזאת החל משנת 1992 (בין היתר, בביה”ח בלינסון ובמרכז רפואי שיבא).
ביהמ”ש העליון קובע, כי בשנת 1994 נושא הבדיקות לאיתור תסמונת ה – X השביר היה על סדר היום ברפואת הנשים בהריון. כי בשנת 1994 בדיקת תסמונת ה – X השביר היתה זמינה וידועה, ונוכח חשיבותה, ניתן היה לצפות מן הרופא המבצע את מעקב ההיריון כי ידע אודותיה וכי יידע לגביה את מטופליו.
לפיכך, קובע ביהמ”ש העליון, כי התרשלות רופא הנשים לא היתה בכך שלא הפנה את האם לבדיקת סקר לאבחון ה – X השביר, שכן בנקודה זו נקבע, שאכן לא היתה פרקטיקה נוהגת בעת הטיפול באם, אלא ההתרשלות נעוצה בכך שהרופא המטפל לא גילה לאם שבדיקת הסקר שאותה ביצעה אינה מכסה את כל התסמונות, וכי קיימת בדיקה לאבחון תסמונת ה – X השביר, אשר אינה מסובכת וכי היא יכולה לערוך אותה באופן פרטי.
ביהמ”ש העליון מבחין בין התרשלות בטיפול – אשר לא היתה במקרה זה, לבין התרשלות בחובת הגילוי, אשר נקבע כי ארעה כאן.
ביהמ”ש העליון חוזר על מבחן הפסיקה לצורך בחינת היקף חובת הגילוי החלה על הרופא המטפל, הוא מבחן “החולה הסביר בעיני הרופא הסביר בנתוני המקרה, תוך התחשבות בפרקטיקה הנוהגת” (וזאת להבדיל ממבחן האחריות הרגיל הבודק את הרופא הסביר והפרקטיקה המקובלת).
מטרת חובת הגילוי הינה לכבד את האוטונומיה של המטופל. הרופא אינו מקבל החלטות עבור המטופל, אלא חושף בפניו את האפשרויות הקיימות, באופן רחב ושלם ככל שניתן, מעניק את המלצתו המקצועית, אולם מותיר את ההחלטה בידי המטופל.
עם זאת, ביהמ”ש העליון מוסיף וקובע, כי לצד משקלה של הפרקטיקה הנוהגת כשיקול לבחינת היקף חובת הגילוי, הרי שיש לקחת בחשבון גם את שכיחות הסיכון, שכיחות הנשאות, חומרת הסיכון, זמינות הבדיקה, עלות הבדיקה, תקפותה ומהימנותה של הבדיקה, התועלת והסיכונים הכרוכים בה ורצונם של ההורים במידע נוסף או נכונותם לבצע בדיקות נוספות באופן פרטי.
ביהמ”ש העליון חוזר על ההלכה, לפיה, במקרה של הריון, הרי שיש להניח שקיימת אצל כל הורה ציפייה סבירה לקבל בעניין הבדיקות המבוצעות במהלך ההיריון לאיתור מומים את מלוא האינפורמציה האפשרית מהרופא, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו ולהחליט בעצמו איזה בדיקות הוא מעוניין לבצע, מעבר לבדיקות שמעמידה לרשותו הרפואה הציבורית.
לאור העובדה שבדיקת האבחון לתסמונת ה – X השביר היתה זמינה בשנת 1994, בעלות נמוכה, כי בדיקה זו נעשית פעם אחת בחיי האישה, תוצאותיה מדויקות והיא עשויה להתריע ברמת ודאות גבוהה אודות מוטציה גנטית שכיחה בעלת השלכות חמורות, הרי שרופא סביר, גם בשנת 1994, היה צריך לדעת אודות הבדיקה וליידע בדבר קיומה את מטופליו.
עשויות לחלוף שנים עד שטיפול מסוים הופך להנחיה, לאסכולה או לפרקטיקה מקובלת. במהלך אותן שנים, וככל שמדובר בפרקטיקה חשובה שהולכת ונעשית נפוצה, קיימת נקודת זמן בה מתגבשת חובת הגילוי לגבי אותה פרקטיקה. ביהמ”ש העליון קובע, כי נקודת הזמן הזו ביחס לבדיקת האבחון של התסמונת קדמה לאותו מועד בשנת 1994.
לפיכך, קובע ביהמ”ש העליון, כי רשלנות הרופא המטפל אינה בכך שלא הפנה לבדיקת סקר לאבחון תסמונת ה – X השביר, אלא בכך שידע ו/או היה צריך לדעת על קיומה של בדיקה זו ויחד עם זאת לא הסביר לאם כי הבדיקות הגנטיות שערכה אינן מלאות, כי קיימת תסמונת ה – X השביר אשר אינה מאובחנת בבדיקות שביצעה, כי קיימת אפשרות לבדוק נשאות גם לתסמונת זו, גם לנשים ללא אינדיקאציה, וכי ככל שתבחר לבצע את הבדיקה, עליה לפנות לגורם פרטי לשם ביצועה.
בקשה לדיון נוסף בעניין זה נדחתה ע”י כב’ הנשיא (בדימוס) א. גרוניס, מהטעם, שפסק דינו של ביהמ”ש העליון לא היווה “הלכה חדשה” בדבר היקף חובת הגילוי של רופא כלפי מטופל.
כב’ הנשיא (בדימוס) גרוניס, קבע בהחלטתו, כי קיים קושי לקבוע כללים חד משמעיים לקביעת היקף חובת הגילוי, אולם בדיוק מטעם זה קיימת הכרה, כי ההכרעה תיעשה באופן פרטני, בהתאם לנסיבות המקרה והקשריו. יש לבחון בכל מקרה, בין היתר, את שכיחות הסיכון מחד גיסא וזמינות הבדיקה ועלותה מאידך גיסא, על מנת לאמוד את היקף חובת הגילוי החלה על הרופא המטפל.
ע”א 2124/12 שירותי בריאות כללית נ’ פלונית (פורסם בנבו), ניתן ביום 30.10.14.
דנ”א 7685/14 שירותי בריאות כללית נ’ פלונית (פורסם בנבו), ניתן ביום 11.1.15.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>האם בפקיעת ההוראה השיפוטית, המונעת את מימוש הזכות, ימשיך מירוץ ההתיישנות מהנקודה שבה נוצרה המניעה?
חב’ פרדייז בע”מ (להלן: “פרדייז”), עסקה בהקמת אולם אירועים ומסעדה. לצורך מימון המיזם, נטלה פרדייז, במהלך שנת 1989 הלוואות מבנק דיסקונט, בסך כולל של 1.7 מיליון ₪. ההלוואות הובטחו, בין היתר, בערבות אישית של בעלי המניות בחברה.
המיזם של פרדייז לא צלח והחברה לא עמדה בתשלומי החזר ההלוואות, ולאחר שהחברה לא סילקה את חוב הפיגורים שנצבר לחובתה, מונה, לבקשת הבנק, כונס נכסים על האולם והמסעדה.
ביום 2.10.1990, נחתם בין הבנק לבין חב’ בולוס ובניו, חברה לאירוח ותיירות בע”מ (להלן: “בולוס”) הסכם, לפיו רכשה בולוס את זכויות הבנק עפ”י הסכמי ההלוואה, לרבות זכויות הבנק מכח ערבותם האישית של בעלי המניות בפרדייז, וכן שטרי משכון ומשכנתא ביחס למקרקעין שעליהם הוקם המיזם.
משלא עמדה פרדייז בתשלומי החזר ההלוואות גם לבולוס, פעלה בולוס למימוש המשכנתא שנרשמה לטובתה. בתגובה, פרדייז וחלק מבעלי המניות בה, הגישו תביעה לביהמ”ש המחוזי בת”א, בה טענו, כי בולוס אינה רשאית להעמיד את הלוואות לפירעון מיידי. טענה זו התקבלה ע”י ביהמ”ש המחוזי, בפס”ד מיום 9.1.1992.
ערעור שהגישה בולוס על פס”ד זה לביהמ”ש העליון, התקבל בהסכמת הצדדים, בפס”ד מיום 14.5.96.
לאחר שניתן פסה”ד בערעור, חודשו הליכי ההוצל”פ שנקטה בולוס למימוש המשכנתא. במסגרת מימוש המשכנתא, אושרה מכירת המקרקעין לבולוס.
לטענת בולוס, שווי המקרקעין ביום המכירה עמד על כ – 2 מיליון ₪, בעוד שסכום החוב ביום המכירה עמד ע”ס של כ – 4.5 מיליון ₪, ולכן לא היה די בתמורה שהתקבלה ממכירת המקרקעין כדי לפרוע את מלוא החוב אשר לו היו ערבים בעלי המניות בפרדייז.
ביוני 1998 הגישה בולוס תביעה כספית נגד בעלי המניות בפרדייז ע”ס של 3 מיליון ₪ (לצרכי אגרה).
ביהמ”ש המחוזי, קיבל את תביעתה של בולוס. בין היתר, דחה ביהמ”ש את טענת ההתיישנות שטענו בעלי המניות של פרדייז נגד עילת התביעה של בולוס. ביהמ”ש המחוזי קבע, כי מרוץ ההתיישנות החל באוקטובר 1989, אז הפסיקה פרדייז לפרוע את חובה לבנק או, לכל המאוחר בדצמבר 1989, אז החל הבנק לפעול למימוש הבטוחות שהיו בידו, במסגרת הבקשה למינוי כונס נכסים.
ביהמ”ש המחוזי הוסיף וקבע, כי לאחר שקמה לבולוס עילת תביעה כלפי פרדייז והערבים (בעלי המניות), התרחש אירוע אשר שלל ממנה, באופן זמני, את “כוח התביעה”.
האירוע אליו התייחס ביהמ”ש המחוזי, היה פסה”ד שניתן ביום 9.1.92, במסגרתו קבע אז ביהמ”ש המחוזי, כי בולוס אינה רשאית להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, ולכן ממועד זה ועד מועד מתן פסה”ד בערעור (14.5.96), לא היה בידי בולוס “כוח תביעה”, שכן לו היתה מגישה את התביעה בתקופה זו לא היתה יכולה לזכות בה, גם אם היתה מוכיחה את טענותיה, בשל פסה”ד שהיה אז בתוקף ושקבע כי אין לבולוס זכות לדרוש פירעון כל החוב.
ביהמ”ש המחוזי קבע, כי במניין תקופת ההתיישנות אין להביא בחשבון תקופה של למעלה מ – 4 שנים במהלכה בולוס לא היתה רשאית לתבוע פרעון מיידי של מלוא יתרת ההלוואות בשל ה”מניעה הפסיקתית” שחסמה אותה.
בעלי המניות בפרדייז הגישו ערעור על פסה”ד של ביהמ”ש המחוזי, בין היתר גם על קביעת ביהמ”ש לעניין ההתיישנות, בטענה, כי בפסה”ד שניתן ביום 9.1.92, לא היתה “שלילה מוחלטת” של “כוח התביעה” של בולוס, שכן זו עדיין היתה רשאית לתבוע את חוב הפיגורים בלבד.
ביהמ”ש העליון דחה את ערעור בעלי המניות בפרדייז, בקובעו, לעניין טענת ההתיישנות, כי על אף שחוק ההתיישנות, התשי”ח – 1958, אינו כולל סעיף ספציפי המאפשר לעצור את מרוץ ההתיישנות מכח צו או הוראה שיפוטית, הרי שהפסיקה מכירה באפשרות לעשות כן, כאשר מכח אותה הוראה שיפוטית מנוע התובע מלהגיש את תביעתו.
ביהמ”ש העליון מבהיר, כי המכנה המשותף לכל הסעיפים בחוק ההתיישנות ה”עוצרים” את מרוץ ההתיישנות הוא, שהם עוסקים בפרקי זמן שאין באפשרותו של התובע להגיש את תביעתו, או שאין זה סביר לצפות ממנו לעשות כן.
ביהמ”ש העליון קובע, כי תקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד בו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית מתאימה.
בענייננו, קבע ביהמ”ש העליון, כי אף אם באוקטובר או בדצמבר 1989 נוצרה לבנק עילת תביעה שבצידה כח תביעה מהותי לדרוש את העמדת מלוא יתרת ההלוואות שנטלה פרדייז לפירעון מיידי, הרי שפרדייז פעלה לשלול כח תביעה זה, בהגשת התביעה נשוא פסה”ד מיום 9.1.92.
ביהמ”ש העליון מוסיף וקובע, כי “כח תביעה מהותי” ניטל מתובע, לא רק כאשר אפשרותו לממש את זכות התביעה שבידיו נחסמת לחלוטין, אלא גם כאשר אין זה סביר לצפות מהתובע לממש את זכות התביעה שלו בשל הוראה שיפוטית.
לבולוס אומנם עמדה אפשרות טכנית להגיש “למען הזהירות” תביעה כספית בגין החוב. עם זאת, תביעה שכזו עלולה היתה להימחק על הסף או להיות מוקפאת עד להכרעה בערעור על פסה”ד אשר מנע את פירעונה המיידי של יתרת ההלוואות.
ע”א 9128/11 טנוס ואח’ נ’ בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע”מ (בפירוק) (פורסם בנבו), ניתן ביום 22.12.14 ע”י כב’ השופט זילברטל, בהסכמת כב’ השופטת נאור וכב’ השופט רובינשטיין.
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>על אף שבמסגרת ההסכם הוסכם כי ההלוואה שתשמש להשקעה תהיה על שם המשיב, בעוד שהפיקדון (ההשקעה) יירשם על שם המערער, דרש הבנק כי ההלוואה תירשם אף היא, בהתאמה על שם המערער, וכך היה. יצויין, כי הצדדים לא ערכו תוספת כתובה להסכם בעקבות השינוי.
- המשיב טען, כי נטילת ההלוואה בפועל על שם המערער, שינתה את חלוקת הסיכונים והסיכויים בין הצדדים, וכי המערער נטל על עצמו את מלוא הסיכונים במסגרת ההשקעה, וזאת מבלי לשנות את חלוקת הסיכויים (הרווחים) בין הצדדים.
ביהמ”ש נדרש לשאלת חלוקת האחריות בין הצדדים בכל הנוגע להלוואה.
ביהמ”ש העליון קבע, כי רישום הההלוואה על שם המערער נדרש על ידי הבנק, והמערער הסכים לבצעו באופן “פורמאלי” בלבד. על אף שבמישור היחסים בין המערער לבין הבנק, עולה כי המערער היה האחראי הבלעדי גם לפיקדון וגם להלוואה, הרי שבמישור היחסים בין הצדדים, חלוקת האחריות שנקבעה בין הצדדים בגדר ההסכם נותרה בעינה.
לא בנקל יוסק מהתנהגות הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם, נדרש כי כוונת הצדדים לסטות מהחוזה תבוטא בבירור.
בחינת הרקע העיסקי תורמת רבות להבנת אומד דעתם של הצדדים בעת נטילת ההלוואה על ידי המערער.
לרקע העיסקי מתווסף גם ההיגיון הכלכלי הגלום בעיסקה, כפי שמשתקף בפרשנויות השונות שהוצעו על ידי הצדדים. אף שאין זה מן הנמנע כי צד לחוזה יבקש מסיבותיו לכרות חוזה בניגוד מובהק לאינטרס הכלכלי שלו, מובן כי הסקת מסקנה כזו צריכה להיות מושתת על אינדיקציות ברורות אודות כוונתו הסובייקטיבית לעשות כן.
בנוסף, בנסיבות שבהן חוזה נתון לפרשנויות אפשריות שונות, אין להניח כי החוזה נועד להטיל חיוב בלתי סביר על אחד הצדדים לחוזה, וחזקה היא כי תכלית החוזה – כל חוזה, ובפרט חוזה עסקי – להשיג תוצאות סבירות והגיוניות, וכאלה אשר עולות בקנה אחד עם היגיון כלכלי ועיסקי.
- בהמשך הדברים האלה, משנחל הפיקדון הפסדים, פעל המערער באופן חד צדדי לפירעון מוקדם של הפיקדון.
בהסכם בין הצדדים הוסכם, כי הפיקדון ייפרע בסיום התקופה הקבועה בו, ולחילופין במועד שבו הבנק יחליט על פירעון מוקדם שלו.
ביהמ”ש נדרש לשאלה, האם המערער הפר את ההסכם, עת פרע את הפיקדון לפני כן, באופן חד-צדדי.
הרקע לפעולת המערער היה, כאמור, צפי להפסדים בעקבות מצב הפיקדון, תוך העלאת ריביות ודרישה להוספת בטוחות. המערער פנה תחילה למשיב, וביקש ממנו לפעול בשיתוף פעולה בדרך אחרת מזו שהוסכם עליה במסגרת ההסכם, על מנת להימנע מההפסדים הצפויים. המשיב התעלם מפניות המערער, תוך שהוא מכחיש כל אחריות מצדו לפיקדון או למימונו, חרף ההסכמות שבין הצדדים, וסירב לשתף פעולה עם המערער.
ביהמ”ש העליון קבע, כי במהלך קיומו של הסכם, בפרט בהסכמים אשר נפרשים על פני שנים, עלולות להתעורר סיטואציות שונות בהן מצופים הצדדים להתנהג בשיתוף פעולה ובהגינות למען הגשמת ההסכם. זאת מכח עיקרון תום הלב בקיום החוזה ביניהם.
הצדדים נדרשו לבחון במשותף את הפעולות שיש לנקוט לאור המצב שנוצר.
הפעולה החד-צדדית שנקט המערער לא מהווה הפרת הסכם בנסיבות שנגרמו על ידי המשיב.
אי שיתוף פעולה כאשר הוא מתחייב, והתחמקות ממגע עם הצד השני לחוזה, עלולים לעלות כדי מניעות לטעון בהמשך, כי הצד השני נהג שלא על פי החוזה, כאשר מוכח שהמציאות שנוצרה חייבה קבלת החלטה משותפת.
הוחלט כאמור בפסק דינו של כב’ השופט צ’ זילברטל, בהסכמת כב’ השופט י’ עמית וכב’ השופט א’ רובינשטיין.
ע”א 8427/12 אריה יעקובסון נ’ ניב ויגדור (פורסם בנבו).
במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.
מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.
כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.
]]>