מה דין מירוץ ההתיישנות בתקופה שבה קיימת הוראה שיפוטית, השוללת למעשה מתובע, באופן זמני, את האפשרות לתבוע את זכותו?

האם בפקיעת ההוראה השיפוטית, המונעת את מימוש הזכות, ימשיך מירוץ ההתיישנות מהנקודה שבה נוצרה המניעה?

חב’ פרדייז בע”מ (להלן: “פרדייז”), עסקה בהקמת אולם אירועים ומסעדה. לצורך מימון המיזם, נטלה פרדייז, במהלך שנת 1989 הלוואות מבנק דיסקונט, בסך כולל של 1.7 מיליון ₪. ההלוואות הובטחו, בין היתר, בערבות אישית של בעלי המניות בחברה.

המיזם של פרדייז לא צלח והחברה לא עמדה בתשלומי החזר ההלוואות, ולאחר שהחברה לא סילקה את חוב הפיגורים שנצבר לחובתה, מונה, לבקשת הבנק, כונס נכסים על האולם והמסעדה.

ביום 2.10.1990, נחתם בין הבנק לבין חב’ בולוס ובניו, חברה לאירוח ותיירות בע”מ (להלן: “בולוס”) הסכם, לפיו רכשה בולוס את זכויות הבנק עפ”י הסכמי ההלוואה, לרבות זכויות הבנק מכח ערבותם האישית של בעלי המניות בפרדייז, וכן שטרי משכון ומשכנתא ביחס למקרקעין שעליהם הוקם המיזם.

משלא עמדה פרדייז בתשלומי החזר ההלוואות גם לבולוס, פעלה בולוס למימוש המשכנתא שנרשמה לטובתה. בתגובה, פרדייז וחלק מבעלי המניות בה, הגישו תביעה לביהמ”ש המחוזי בת”א, בה טענו, כי בולוס אינה רשאית להעמיד את הלוואות לפירעון מיידי. טענה זו התקבלה ע”י ביהמ”ש המחוזי, בפס”ד מיום 9.1.1992.

ערעור שהגישה בולוס על פס”ד זה לביהמ”ש העליון, התקבל בהסכמת הצדדים, בפס”ד מיום 14.5.96.

לאחר שניתן פסה”ד בערעור, חודשו הליכי ההוצל”פ שנקטה בולוס למימוש המשכנתא. במסגרת מימוש המשכנתא, אושרה מכירת המקרקעין לבולוס.

לטענת בולוס, שווי המקרקעין ביום המכירה עמד על כ – 2 מיליון ₪, בעוד שסכום החוב ביום המכירה עמד ע”ס של כ – 4.5 מיליון ₪, ולכן לא היה די בתמורה שהתקבלה ממכירת המקרקעין כדי לפרוע את מלוא החוב אשר לו היו ערבים בעלי המניות בפרדייז.

ביוני 1998 הגישה בולוס תביעה כספית נגד בעלי המניות בפרדייז ע”ס של 3 מיליון ₪ (לצרכי אגרה).

ביהמ”ש המחוזי, קיבל את תביעתה של בולוס. בין היתר, דחה ביהמ”ש את טענת ההתיישנות שטענו בעלי המניות של פרדייז נגד עילת התביעה של בולוס. ביהמ”ש המחוזי קבע, כי מרוץ ההתיישנות החל באוקטובר 1989, אז הפסיקה פרדייז לפרוע את חובה לבנק או, לכל המאוחר בדצמבר 1989, אז החל הבנק לפעול למימוש הבטוחות שהיו בידו, במסגרת הבקשה למינוי כונס נכסים.

ביהמ”ש המחוזי הוסיף וקבע, כי לאחר שקמה לבולוס עילת תביעה כלפי פרדייז והערבים (בעלי המניות), התרחש אירוע אשר שלל ממנה, באופן זמני, את “כוח התביעה”.

האירוע אליו התייחס ביהמ”ש המחוזי, היה פסה”ד שניתן ביום 9.1.92, במסגרתו קבע אז ביהמ”ש המחוזי, כי בולוס אינה רשאית להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, ולכן ממועד זה ועד מועד מתן פסה”ד בערעור (14.5.96), לא היה בידי בולוס “כוח תביעה”, שכן לו היתה מגישה את התביעה בתקופה זו לא היתה יכולה לזכות בה, גם אם היתה מוכיחה את טענותיה, בשל פסה”ד שהיה אז בתוקף ושקבע כי אין לבולוס זכות לדרוש פירעון כל החוב.

ביהמ”ש המחוזי קבע, כי במניין תקופת ההתיישנות אין להביא בחשבון תקופה של למעלה מ – 4 שנים במהלכה בולוס לא היתה רשאית לתבוע פרעון מיידי של מלוא יתרת ההלוואות בשל ה”מניעה הפסיקתית” שחסמה אותה.

בעלי המניות בפרדייז הגישו ערעור על פסה”ד של ביהמ”ש המחוזי, בין היתר גם על קביעת ביהמ”ש לעניין ההתיישנות, בטענה, כי בפסה”ד שניתן ביום 9.1.92, לא היתה “שלילה מוחלטת” של “כוח התביעה” של בולוס, שכן זו עדיין היתה רשאית לתבוע את חוב הפיגורים בלבד.

ביהמ”ש העליון דחה את ערעור בעלי המניות בפרדייז, בקובעו, לעניין טענת ההתיישנות, כי על אף שחוק ההתיישנות, התשי”ח – 1958, אינו כולל סעיף ספציפי המאפשר לעצור את מרוץ ההתיישנות מכח צו או הוראה שיפוטית, הרי שהפסיקה מכירה באפשרות לעשות כן, כאשר מכח אותה הוראה שיפוטית מנוע התובע מלהגיש את תביעתו.

ביהמ”ש העליון מבהיר, כי המכנה המשותף לכל הסעיפים בחוק ההתיישנות ה”עוצרים” את מרוץ ההתיישנות הוא, שהם עוסקים בפרקי זמן שאין באפשרותו של התובע להגיש את תביעתו, או שאין זה סביר לצפות ממנו לעשות כן.

ביהמ”ש העליון קובע, כי תקופת ההתיישנות תמנה רק מהמועד בו עילת התביעה הבשילה באופן שניתן להעמידה להכרעה בפני ערכאה שיפוטית מתאימה.

בענייננו, קבע ביהמ”ש העליון, כי אף אם באוקטובר או בדצמבר 1989 נוצרה לבנק עילת תביעה שבצידה כח תביעה מהותי לדרוש את העמדת מלוא יתרת ההלוואות שנטלה פרדייז לפירעון מיידי, הרי שפרדייז פעלה לשלול כח תביעה זה, בהגשת התביעה נשוא פסה”ד מיום 9.1.92.

ביהמ”ש העליון מוסיף וקובע, כי “כח תביעה מהותי” ניטל מתובע, לא רק כאשר אפשרותו לממש את זכות התביעה שבידיו נחסמת לחלוטין, אלא גם כאשר אין זה סביר לצפות מהתובע לממש את זכות התביעה שלו בשל הוראה שיפוטית.

לבולוס אומנם עמדה אפשרות טכנית להגיש “למען הזהירות” תביעה כספית בגין החוב. עם זאת, תביעה שכזו עלולה היתה להימחק על הסף או להיות מוקפאת עד להכרעה בערעור על פסה”ד אשר מנע את פירעונה המיידי של יתרת ההלוואות.

 

ע”א 9128/11 טנוס ואח’ נ’ בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע”מ (בפירוק) (פורסם בנבו), ניתן ביום 22.12.14 ע”י כב’ השופט זילברטל, בהסכמת כב’ השופטת נאור וכב’ השופט רובינשטיין.

במידה שהינכם מעוניינים בשירותי עורך דין, נשמח לעמוד לשירותכם. זיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון מזמינים אתכם לפנות אלינו בטלפון מס’: 04-8674776. הצוות המקצועי שלנו עומד לרשותכם, וישמח לתאם עמכם פגישת היכרות במשרדנו, ברחוב ירושלים 10 בחיפה.

מאמר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי מקצועי או חוות דעת, או תחליף ליעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי, נא לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.

כל הזכויות שמורות לזיו פוקס ושות’, עורכי דין ונוטריון.